January 2009
6 posts
(פורסם: 22/01/2009 | 20:11)
מוזר אך הגיוני: ללכת ברחוב, ולראות על המדרכה כסא ממש מוצלח שמישהו זרק. לקחת את הכסא (למרות שאת לא צריכה כסא נוסף). הסלולרי מצלצל. להניח את הכסא באמצע הרחוב, להתיישב עליו, ולענות לטלפון. אגב, מישהו צריך כסא? הוא ממש מוצלח.
(פורסם: 22/01/2009 | 02:28)
והכי מצחיק זה לפטפט עם מישהי שאת בקושי מכירה, ולגלות שלא זו בלבד שיש לכן מכרות משותפות, אלא שלמעשה אפילו שירתתן באותו תפקיד אקזוטי (קרי: הזוי ושאפאחד לא שמע עליו) בצבא, באותו בסיס שכוח אל, רק בהפרש של כמה שנים. קטן מדי במדינה הזו, כן?
(פורסם: 21/01/2009 | 23:15)
חשוב מאוד לרוקן את המקרר ולהפשיר אותו מעת לעת. זו הזדמנות טובה להזמין חברים לאכול ארוחת ערב, וגם להיפטר מהאדממה הקפואה שישבה שם במשך קרוב לשנה (ולאו דווקא להאכיל אותה לאורחים).
(פורסם: 14/01/2009 | 18:34)
יש משהו ממש מתסכל בלשבת במסעדה שמתברר שנקראת על שמו של מישהו שחיבבת ונהרג במלחמת לבנון, ולגלות שהאוכל בה כל כך גרוע שזה אשכרה מבייש את זכרו של המת. כאילו, באמאשלי, חוץ מהלחם, רוב המזון שם היה פשוט בלתי אכיל.
(פורסם: 10/01/2009 | 12:55)
זוהי הודעת תודה גורפת רטרואקטיבית וגם עתידית בפני כל מי ששלחו, או חשבו לשלוח, או עתידים לשלוח (ומוטב שיוותרו על כך) לי לינק לעמוד הזה, או לכל עמוד אחר שבו מופיעים הפריטים הסרוגים הרצחניים האלה. תודה. זה רץ ברשת כבר מאז 2006 בכל מיני פורמטים. די. תפסיקו. כבר ראיתי.
(פורסם: 04/01/2009 | 00:02)
ואולי הכי מרגיז בעולם (הכי מרגיז אחרי מלחמה) זה לקנות זוג מכנסיים, ושאחרי לבישה אחת, את צריכה לתפור מחדש (או לחזק) את כל הכפתורים הדקורטיביים שעליו, שממילא אינם ממלאים שום פונקציה, ותפקידם היחידי ביקום הוא פשוט ליפול מהבגד באלגנטיות.